החלטה בתיק בש"א 9406/04

           זהו ערעור על החלטת כבוד הרשם יגאל מרזל, להיעתר לבקשת המשיבים ולהאריך להם את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי מיום 13.6.2004.

           תחילתו של סיפור המעשה בהליך בוררות בפני "בורר חשבונאי" ו"בורר משפטי", כאשר פסקו של הראשון יועד לשמש בסיס לפסקו של השני; וכך אכן היה, אולם לאחר מתן פסק הבורר המשפטי, ניתן פסק-דין של בית המשפט המחוזי, בבקשה לביטול חלקי ולתיקון פסק הבורר החשבונאי (להלן: פסק-הדין). בפסק-הדין נתקבלה טענת המערערות, לפיה בניגוד לאמור בפסק הבורר החשבונאי, אין מקום לבצע קיזוז סכום של 1,634,514 ש"ח. בית המשפט קבע כי יש לתקן בהתאם את פסק הבורר החשבונאי. או-אז ביקשו המערערות, כי הבורר המשפטי אף הוא ישנה את פסק-דינו בהתאם. זה האחרון מיאן לעשות כן, בקבעו כי אין הדבר בסמכותו, אולם הוסיף: "אין ספק כי ניתן וצריך לקרוא פסה"ד של בית המשפט המחוזי יחד עם פסק הבוררות".

           המשיבים פנו לבית משפט זה, בבקשה להאריך להם את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-הדין. זאת, לדבריהם, "מחמת הזהירות", למקרה שיתעורר קושי ביישום פסק הבורר המשפטי. כבוד הרשם י' מרזל קבע, כי המחלוקת בין הצדדים יכול שתתברר בשני הליכים נפרדים: האחד, בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, והכרעה בשאלה האם היה מקום לתקן את הפסק החשבונאי בעניין הקיזוז; והשני, המרצת הפתיחה המתבררת כעת בבית המשפט המחוזי, באשר למשמעות פסק הבורר המשפטי. כבוד הרשם סבר, כי המשיבים יכלו לכאורה להניח, כי אין להם צורך לערער על פסק-הדין בעניין הקיזוז, משפסק הבורר המשפטי נותר על כנו; אולם הנחה זו לא היתה נקייה מספקות, לנוכח אי-הבהירות בפסק הבורר המשפטי, ועתה הוגשה המרצת הפתיחה, המבקשת לקרוא פסק זה בדרך שנותנת משמעות לפסק-הדין. כבוד הרשם הגיע לכלל מסקנה, כי מתקיים בנסיבות אלה "טעם מיוחד" להארכת המועד, "זאת לא רק בשל עמדתם הסובייקטיבית של המבקשים לאל גם מטעמי יעילות הדיון, שהרי ברי כי ההכרעה בהמרצת הפתיחה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בחיפה קשורה ותלויה בשאלת תוקפו של פסק דינו של בית המשפט המחוזי...". עם זאת, בנסיבות המקרה ולאור הסתמכותן של המערערות על האיחור, החליט כבוד הרשם לחייב את המשיבים בהוצאות בסך 7,500 ש"ח.

           על החלטה זו משיגות המערערות. הן מדגישות, כי הבקשה למתן הארכת מועד הוגשה באיחור רב, לאחר "שפסק הדין הפך חלוט בעליל". בקשת הארכה אינה מגלה, לשיטתן, כל טעם מיוחד המצדיק היעתרות לה, והיא חותרת תחת עקרון סופיות הדיון. המערערות מדגישות כי הסתמכו על היות פסק-הדין - חלוט, ולא הגישו את המרצת הפתיחה אלא בחלוף המועד החוקי להגשת בקשת רשות הערעור על פסק-הדין.

           לאחר שעיינתי בטענות המערערות, דעתי היא כי דין הערעור להידחות. כבוד הרשם, בהחלטתו המפורטת, הביא בחשבון את כל השיקולים שלעניין, ובחר לאזן בין האינטרסים של הצדדים בדרך של מתן הארכת מועד תוך חיוב המשיבים בהוצאות. בדרך זו לא מצאתי פגם, ואין כל עילה להתערב בשיקול דעתו של כבוד הרשם.

           הערעור נדחה. משלא נתבקשה תשובה - אין צו להוצאות.   

           ניתנה היום, י"ט בחשוון תשס"ה (3.11.04).

                                                                                                ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: